ישנם מספר משרדי אדריכלות בארץ שרכבת ישראל פנתה אליהם לעיצוב ותכנון אדריכלי של תחנת רכבת. תהליך של תכנון תחנת רכבת הוא לא מובן מאליו, הרי שצריך לקחת בחשבון הרבה דברים חשובים. התחנה צריכה להיות במוקד שממנו קל להגיע עם תחבורה, יציאות מקצוות שונות של הכביש, מעברים שמובילים למספר נקודות שונות, נגישות, עמידה בסטנדרטים, דרגנועים, מעליות, מדרגות, גשרים שבחלק מהתחנות מתחברות או עוברות לצד התחנה, עבודה חלקה מול תחבורה שנמצאת סמוך לתחנה, תיאום עם שאר הגורמים וכו'. תחנת רכבת היא אחד מסוגים של מבנה ציבורי, שמשמש את הציבור להעברת אלפי מאות נוסעים, ולכן "המערכת" צריכה לעבוד חלק.
יצא לי הזכות לצלם אדריכלות ועיצוב פנים של מספר תחנות רכבת עבור משרד אדריכלים מילוסלבסקי. הם תכננו מספר תחנות רכבת שעליהם אספר כאן.
מה שמיוחד בצילום תחנות רכבת הוא שהכל בתנועה. כל הנושא של תנועה, בין אם תנועת רכבות, תנועת אנשים- אלמנט הכרחי בתחנות רכבת, תנועת מכוניות ותחבורה ציבורית שמגיע לתחנות. אין כל כך הרבה מקומות ציבור חוץ מתחנות מרכזיות של אוטובוסים שבהם יש כל כך הרבה אנשים בתנועה ולכן חשוב להעביר את המסר מבחינה ויזואלית בצילום תחנות רכבת.
כמו כן, הצורה של מבנה התחנה הוא גם מיוחד מבחינה אדריכלית, זה לא מבנה שגרתי, עם "שלוחות" שמביאות לכל מיני מקומות דרך מעברים פנימיים. עיצוב פנים של פנים של תחנה הוא גם לא שגרתי, יחסית למבני ציבור אחרים. אי אפשר להשוות צילומים של מקום ציבורי כמו אופרה או משכן לאומנויות הבמה, בו שוהים אנשים למופע, לבין תחנת רכבת, שמטרתה לחבר עם כלי תחבורתי.
האנשים שמפעלים את התחנה, המעברים ועוד' שונים מכל מבנה ציבורי אחר.
תחנות רכבת עליהם אתמקד הן "יצחק נבון" בירושלים, תחנה רכבת רעננה, תחנת רכבת צומת חולון ותחנת רכבת משה דיין בראשון לציון.
בצילום תחנות רכבת יש המון דברים שצריך לקחת בחשבון. לוח זמנים של צילום הוא מאוד חשוב, מתי לצלם ואיפה, מאיזה צד ובאיזו שעה, מתי לשלב פנים ובאיזה שעה חוץ, זאת עבודה מאומצת, אינטנסיבית מאוד ביום הצילומים.
כשמדברים על צילום חוץ של תחנת רכבת, חשוב היה לבדוק לאיזה כיוונים פונה התחנה. זה חשוב כדי להבין מאיזה כיוון ובאיזו שעה להתחיל לצלם את התחנה, שבה החזית תהיה מוארת בשעה הצילום. לכן יש להכין תוכנית כזאת עבור כל תחנה. אני משתמש באפליקציה שנותנת לי את כיווני השמש יחסית לאזור גאוגרפי ואני יכול לראות באיזו שעה ומהירות השמש חולפת באותו האזור. בצורה כזאת אני דואג לתמונות עם תאורה טובה. כמובן שלא תמיד אפשר לתכנן הכל פרפקט ואכן יש הרבה פעמים אילוצים.
בנוסף, יש לתכנן לו"ז של צילום של פנים התחנה. למשל בתחנת רכבת יצחק נבון, השמש נכנסת לתוך התחנה חלקית בשעות הבוקר וגם בשעות הערב בשקיעה, וברוב השעות לא נכנסת. שתי האופציות לגיטימיות, כשאור רק, אפשר לעשות תמונה מייצגת של פנים. כאשר השמש נכנסת פנימה, אפשר לעשות תמונה יצירתית ולהדגיש איזהו אלמנט/חלק מהתחנה, כך שאיפה שהשמש לא מאירה אזור זה יהיה כהה, וכל ההסתכלות של המתבונן תהיה על האזור המואר, כך יצא לי בשקיעה בתחנת רכבת יצחק נבון.
ספציפית תחנת רכבת יצחק נבון בנו אותה שנים, היה צריך לחפור מתחת לאדמה, הכי שהיא נמצאת קרוב לתחנת מרכזית בירושלים. הפרויקט מאוד גדול, דרש הרבה חשיבה, בתמונות תראו שיש 5 מפלסים, ירידה מהכביש, אח"כ ירידה בדרגנועים, כניסה לתחנה- הקומה המרכזית, ואז עוד 3 דרגנועים שמובילים בשלבים למקום בו נמצאת הרכבת.
שלב ראשון- כניסה מהכביש לתוך תחנת רכבת
שלב שני – רחבה מרכזית
שלב שלישי ורביעי- ירידה בדרגנועים בשני שלבים
כניסה לחתנה ירידה לקומה שבה בעצם יש אנשי תפעול של תחנה ומנהל התחנה, חנויות למיניהם ומעברים.
מעברים בתחנת הרכבת
ירידה ב 3 דרגנועים נוספים
כאן ובשאר התמונות אפשר לראות תנועה של אנשים ודרגנועים, לפעמים זה אנשים בודדים ולפעמים זה בכמויות.
המעבר בין המפלסים בתחנת רכבת
שלב נוסף אחרון לירידה לרציפים
הרציפים עם הרכבות
כשיש כל כך הרבה דברים לצילום, אפשר ללכת לאיבוד, וצריך להתרכז בעיקר. אם הצילום יהיה בלי תוכנית, אפשר לשרוף את כל היום עד שתגיעו לשלב שבו יש לצלם רציפים. את הרציפים, באידיאלי, יש לצלם עם תנועה של אנשים ובתמונה אחרונה אתם רואים שעה מאוחרת שבה עדיין אנשים לא הגיעו לרציפים. השעות הכי רציניות מבחינת תנועה של אנשים זה רק בוקר וערב, ולכן התכנון צריך להיות כזה, שאם חשובה התנועה של הרכבות, צריך לצלם רק בשעות האלה( בוקר או ערב המוקדם). בצהריים לעומת זאת, יש תנועה קליקה של אנשים, שגם את זה אפשר לתפוס, כמו שראיתם בתמונות של דרגנועים של פנים.
בפנים, התאורה היא מלאכותית, ובמקרה של רציפים, אפשר לצלם בכל שעה, זה יראה אותו דבר. לעומת זאת משלב השני והשלישי, השמש/אור טבעי ביום מעונן, נכנס לתחנה וחשוב לצלם בזמן המתאים, כדי לא לשרוף או להכהות את התמונה. בחירת שעות אידיאליות היא עדיף, אך זה לא תמיד קל ליישום ביום הצילום עצמו. הדרך היחידה לעשות את זה בצורה מושלמת, זה להגיע כמה שעות יום לפני וללמוד את השעות התאורה של המבנה הציבורי, בחוץ וגם באיזה שעות זה קורה בפנים. מאידך, לומדים את זה ביום הצילום עצמו. כמובן שאת ההכנות המוקדמות חובה לעשות דרך המפה ותאורת יום.
החזית הזאת למשל, מוארת רק בשעה 6-7 בבוקר בחודש ספטמבר-אוקטובר, ולכן כדי לצלם אותה מוארת, אלה השעות שצריך לצלם אותה אם רוצים תאורת שמש. כאן אתם רואים תמונה בשעה "הפוכה" כאשר השמש ירדה והתאורה של פנים נדלקת- זאת אלטרנטיבה הכי לגיטימית אם לא נעשה צילום בוקר. הבעיה עם צילום בוקר שאם עושים אותו בקיץ, יום צילום מתארך ל 14 שעות שזה מאוד קשה ובערב פשוט אפשר להישאר בלי כוחות. אני צילמתי בתחנה עד כ 8 בערב, הרבה אחרי השקיעה. בחורף לעומת זאת, שעות תאורה הן רק 8 שעות, כלומר גם את זה צריך לקחת בחשבון כשבאים לצלם כל מבנה אדריכלי.
תראו איזה הבדלים יש בתאורה ועד כמה חשוב לצלם בזמן המתאים. את התמונה הבאה צילמתי בשעה 10.06, שמראה את כל התחנה דרך המעבר.
שימו לב שהשמש ממש באמצע ומאירה את הקיר דרך ה"עיגול" העלין. עם זאת, כשהגעתי לרחבה ההיא, העיגול של השמש כבר זז ימינה וכבר לא נמצא במרכז. זה אתגר שאדבר עליו למטה על אתגרים.
תכנון לוח זמנים ע"י צלם אדריכלות הוא חלק חשוב בצילום כל סוג מבנה, במיוחד כשמדובר על צילום אדריכלות חוץ. בצילום עיצוב פנים אמנם זה גם חשוב, אבל בפנים אפשר לעבוד עם פלאשים(מי שעובד עם פלאשים). יש צלמי עיצוב פנים שעובדים רק עם אור טבעי, להם תכנון לו"ז הוא גם דיי קריטי, כדי לקבל תמונות יפות עם חשיפה טובה(לא שרופות, לא כהות)
ביום הצילום עצמו אני נעזר באפליקציה נוספת שמראה לי את השמש יחסית למה שהמצלמה של הטלפון תופסת, זאת כדי להבין אם יש בניין אחר שיכול להסתיר לי את השמש בשעה שאני רוצה לצלם והאם יש טעם לבוא לצלם מנקודה זאת. מה שקורה, שבהרבה פעמים יש בניינים סמוכים שיכולים להסתיר את הבניין שאותו אנו מצלמים, ולכן בשעות מסוימות השמש תחסם, וצריך לקחת את זה בחשבון. למשל, תחנת רכבת זאת, נחסמת ע"י מגדל שנבנה בצמוד לתחנה, וזה קורה בשעות השקיעה.
לכן חלק מהזוויות בכלל לא יתאפשרו לא משנה באיזו שעה נצלם.
תמונות של תחנת רכבת שצולמו בחוץ בזוויות מסוימות בשעות הערב, ורק בשעות הערב, אחרי השקיעה מתחילים לראות את התאורה הפנימית שתכננו האדריכלים.
הפעלת איש רחפן, במיוחד כשמדובר בצילום במנה ציבורי כמו תחנת רכבת דורש אישורים. האישור הראשון הוא מרכבת ישראל עצמה דרך אנשי קשר. האישור השני מגוף שאחראי על הטסות באותו האזור בו רוצים לעשות צילום. במקרה שלנו, היה צורף באישור נוסך, כיוון שבאופן כללי, אסור להטיס רחפן בירושלים, לעומת ערים אחרים שבהן זה כן אפשרי ולכן דרש התקשרות עם מספר גופים. קיבלנו את כל האישורים נעשו גם צילומי רחפן לתחנת רכבת זאת- "יצחק נבון".
תמונת רחפן – יוני שפר
דוגמה נוספת לגבי אישורים, במקרה הזה תחנת רכבת רעננה מערב.
ממש קרוב לתחנת רכבת זאת, יש שדה תעופה, בו נוחתים מטוסים כל היום, ולכן דרש גם תיאום הטסות מול השדה תעופה. האישור התקבל, ורק לשעות המוקדמות של 6 בבוקר, כאין טיסות של מטוסים.
אפשר לראות את המכוניות בתנועה בחשיפה ארוכה. אפילו שזה מהאוויר. זה אפשרי לביצוע רק כשאין רוח חזרה, לרוב בימי הקיץ.
קרדיט ל שתי התמונות של יוני שפר, איש רחפן שעבדתי איתו על צילום כל הפרויקטים האלה.
במקרה הזה דאגתי לאיש רחפן שיש לו רישיון מרשות תעופה אזרחית, כדי לבצע את ההטסות.
יש כל כך הרבה אתגרים, במיוחד כשמדובר על צילום מקום ציבורי עם מלא אנשים, אבטחה ועוד.
אתגר אחד קטן הוא שלפעמים אין דרך לצלם את הפנים, אלא רק דרך הזכוכית. הזכוכית לפעמים לא נקייה, גם בצד החיצוני שלה וגם בצד הפנימי שלה, מה שמשפיע על איכות התמונה. למשל
זהו צילום דרך זכוכית, כי אין דרך אחרת לעשות תמונה זאת. מעבר, זה פשוט חלל ריק. הבעיה הנוספת של צילום דרך זכוכית הוא שיש השתקפות של חוץ, אם מצלמים פנימה ולכן לצלם אדריכלות יש טריקים שונים, איך להימנע מהשתקפויות במצבים כאלה, כאשר זאת חובה לצלם מזווית זאת בגדל שאין דרך אחרת לעשות תמונה זאת, הטסת רחפן בפנים זאת בעיה. גם לצד השני, אתם רואים, גם שם כדי לצלם פנימה צריך לצלם רק דרך הזכוכית. כמו כן, לפעמים אין דרך לשים חצובה, כלומר צילום מהיד, משהו שיכול לטשטש את התמונה, זהו אחד האתגרים.
אתגר נוסף, צילום של כלי תחבורה כך שלא יסתירו את המבנה שאותו מצלם צלם אדריכלות. הרי במסילות האלה עוברת רכבת קלה של ירושלים. אם מצמים בחשיפה ארוכה, יוצא שהרכבת שעוברת תסתיר, באמצע של התמונה את מה שאנחנו כן רואים, את תחנת הרכבת ואת התאורה הפנימית. מאידך, בלי תנועה של רכבת קלה, יהיה משעמם. לכן כדי להיות יצירתי, אפשר לקחת חלקים שונים ולחבר תמונות, כך שגם תיראה איזושהי תנועה על הכביר, וגם הבניין ברקע.
צילום ארכיטקטוני של תחנת רכבת יצחק נבון
מקרה דומה היה בתחנת רכבת רעננה מערב.
צילום בצהריים בחשיפה ארוכה, כך שרואים את הרכבת אבל היא לא לגמרי מסתירה את התחנה. זהו שילוב חכם של חשיפות בעריכה וזה גם אתגר, כי לא פשוט לתכנן זמן לחיצת כפתור מצלמה עם אורך החשיפה כשצריך להתחשב גם בזמן שיקח לרכב לעבור וגם בצורה חלקית שהחשיפה תהיה גם בזמן אחרי שהרכבת עברה, מאוד טריקי אך אפשרי אפילו בחשיפה אחת בלי עריכה, דורש לא מעט מיומנות בלקלוע בזמן הנכון כשהרכבת עוברת, זה ממש לא פשוט מאליו.
לרוב, בצילום אדריכלי אין שום דבר שזז, הכל סטטי, אין איפה למהר. לא כך הדבר בצילום תחנות רכבת, שדורשת מיומנות ואינטנסיביות בתפיסת רגעים. זה לא צילום דוקו, אבל לא כל צלם אדריכלות יודע להיות מהיר ולתפוס רגעים, צריך להיות מאוד מיומן בזה.
האתגר הזה נקרא לתפוס רגעים, ובתמונות הבאות תראו תנועה של אנשים. צריך לתפוס את הרגע, הרבה פעמים גם צלם מיומן מפספס, זה קרה לי לא מעט פעמים אך אי אפשר להספיק הכל בצורה מושלמת.
תפיסת בן אדם במעבר מרציפים לתחנת רכבת.
האתגר עם האנשים, שצריך לתפוס אותם כך שהם בתנועה, ומצד שני לדאוג לחשיפה נכונה ומצד שלישי, שהפנים יהיו מטושטשות. הדבר האחרון הוא קריטי, כי אחרת צריך אישור של בן אדם, וזה לא ריאלי לתפוס בן אדם שרץ ורוצה לתפוס רכבת בזמן, להחתים אותו על אישור צילום. לכן, הטשטוש הוא הפתרון בכל התמונות אלא אם האנשים נמצאים רחוק ואי אפשר לזהות מי הם.
תפיסה של רגע של בן נוסע שעובר ממכונות שמעברים עם הכרטיס.
תפיסת רגע, צילום עם הגב או צילום תנועה דרמטית, כאשר רואים את מקור השמש ואת הסילואט של בן אדם מאוד לגיטימית כדי להראות תנועה.
לפעמים לא יוצא שתופסים הכל בצורה מושלמת ואפשר לשלב מספר חשיפות כדי לקבל גם תנועה טובה וגם חשיפה טובה מבחינת אור.
הדגשת תנועה של רכבת עם המעבר התחתון של דרגנוע מצד שמאל- צולם בשעת שקיעה.
בתמונה הזאת בחרתי לצלם את התנועה של מכוניות לצד הזכוכית של תחנת רכבת, בצומת חולון, כך אפשר לראות את השקיעה היפה עם זרימת מכוניות, הכל בתנועה.
צילום זרימה של מכוניות בשקיעה בתחנת רכבת ראשון לציון משה דיין. בערב הרבה יותר קל לתפוס זרימה של מכוניות שתראה טוב. לעומת זאת בצהריים זה יותר מאתגר.
טשטוש של זרימת מכוניות בשעות היום.
יש גם את האתגר "להספיק הכל". כצלם אדריכלות, שיודע לעבוד מהר (אבל מדויק) זה יתרון, אך אפילו במקרים האלה יש דברים שאי אפשר להספיק. למשל שעות הערב, מייד אחרי השקיע, זהו האור המושלם לצילום אדריכלות, אבל נמשך מעט מאוד זמן, כ 10-15 דקות של אור טוב. הבעיה שבזמן הזה יש רצון צלם כמה שיותר זוויות, כיוון שהאור הטבעי מתאזן עם האור הפנימי המלאכותי. הזמן הזה מאוד קריטי, מאוד חשוב, וצריך לבחור בקפידה מה מצלמים, כי אי אפשר להספיק הכל במיוחד כאשר זה דורש מעברים שלוקחים זמן בתחנות רכבות, שבהם גם יש תנועה של אנשים.
החיסרון של מהירות זה פגיעה באיכות או פריים לא טוב, למשל מרוב המהירות אפשר לפספס פוקוס, ואז התמונה בפועל לא שמישה, ומה לעשות, בצילום אדריכלות צריך לכוון פוקוס וכן לתת לזה זמן, לא רק פוקוס אלא גם כיוון הצירים, לוודא שיש "אנכיות" ו"מקביליות" בין המצלמה לבין המבנה האדריכלי וגם שהפרספקטיבה נכונה ואיך בעיה עם קווים מתלכדים, אלא שהם מקבילים/מאונכים.
למשל, אני מראה סדרה של תמונות של מייד אחרי השקיעה, את חלקם, כדי שתבינו את הרצף ואיך האור נגמר מהר.
אפשר להבין שהאור ממש נגמר מהר, בין תמונה אחרונה ללפני אחרונה עברו מספר דקות, אבל התאורה ירדה דרמטית, מה שמצביע על כך שצריך לבחור בקפידה את הנקודה שממנה הכי חשוב לצלם. למשל שעות הבוקר המוקדמות לא תמיד יתאפשר לצלם, כשהחזית העיקרית מוארת ב 6 בבוקר, ולכן יש פתרון לצלם בדיוק אחרי השקיעה, עם התאורה הפנימית. זהו אחד האתגרים.
אתגר נוסף הוא שילוב תמונות מהכביש. כיוון שיש תנועה של מכוניות בכביש, זה לא טריוויאלי לצלם את תחנות הרכבת מנקודות שונות לצד הכביש. להלן כמה תמונות שמדגישות את זה.
אני מאוד קרוב לכביש, אחרת כל מיני עצים מסתירים את התחנה. זה דיי מאתגר, כאן השתמשתי בטכניקה של חשיפה ארוכה כדי להדגיש תנועה של מכוניות.
גם בתמונה הזאת, האתגר הוא לא רק להראות את התחנה ואת המכוניות הזורמות, אלא את המיקום היחסי של תחנת הרכבת יחסית לשטח, לכביש ולגשר.
כאן רואים מיקום תחנת רכבת יחסית לחנייה שלצידה, ובתמונה קודמת יחסית לכביש.
המטרה בחלק מהצילומים להראות לא רק את תחנת הרכבת, אלא את הסביבה, את הרקע, כדי להבין מיקומה יחסי לדברים אחרים מוכרים, כמו גשר, כביש, חנייה וכו'.
האתגר הנוסף הוא טכני, הוא קשור לזמן הצילום. בשעות היום, יש הבדלי אור גדולים מאוד בין הפנין וחוץ. ככה שאם מצלמים בחשיפה אחת, או שיהיה שרוף בחוץ או כהה בפנים. יש טכניקות של צלמים שמשלבים מספר חשיפות, בגדול זהו אחד הפתרונות לבעיה זאת.
בתמונה זאת רואים בתמונות המקור, או חשוך בפנים או שרוף בחוץ. בתמונה הזאת הכל מאוזן, רואים שיש עננים ושמיים כחולים בחוץ, כיוון שהיה שימוש בטכניקה של חיבור חשיפות. האתגר הוא לאזן בצורה דיי ריאליסטית, כלומר שלא ירגיש מלאכותי מדיי והרבה תוכנות שיודעות לחבר בשיטה זאת מייצרות תוצאות מלאכותיות. הקושי לאזן בצורה כזאת שיראה כאילו כך היה אפילו שהמצלמה לא קולטת בתמונה אחת את כל הבהירויות. כמו כן הקושי הנוסף הוא שילוב אנשים בחשיפה נכונה יחד עם החיבור החשיפות הרגילות, בחירת רקע מתאים וגם זמן צילום האנשים.
כך הגענו לאתגר הנוסף, טשטוש אנשים. אנשים שונים הולכים בקצב שונה, יש זמן מסוים, שהוא סוג של אידיאלי לטשטוש אנשים. אם הצלם יצלם בחשיפה ארוכה, הבן אדם יעלם, וההפך, בחשיפה קצרה הבן אדם יהיה בהקפאה, ואם יצולם מקדימה גם הפנים יזוהו, כי יהיה חד. האתגר של צלם פנים/אדריכלות במקרה הזה למצוא את הזמן המושלם, בו עדיין רואים קווי מתאר של בן אדם, אבל מאיד הוא לא מוקפא אלא מטושטש. זהו אותו אתגר כמו הקפאת מכוניות בצהריים בחוץ.
צריך להבין קצב של הליכה של בן אדם באותו רגע ולהחליט מהי החשיפה האידיאלית להקפאה מאוזנת.
קצב הליכה- בן אדם בטשטוש
כמו כן, צלם אדריכלות יכול לבחור רמת הטשטוש, בזמן הצילום.
דוגמה לטשטוש קל לעומת טשטוש רציני.
אני בטוח שישנם עוד אתגרים רבים שלא הזכרתי, אבל אפשר להבין את רמת המקצועיות הגדולה, הדרושה לצילום פנים של תחנות רכבת, להבין ולצלם ברגע הנכון, לתפוס אנשים, באור הנכון, ואורך חשיפה נכון לטשטוש אופטימלי והכל צריך לעשות תוך כדי הצילום, לחשוב מהר, אחרת הרגע יחלוף, וגם זה קרה לי לא מעט פעמים, רגעים שחלמתי שיחזרו אך לא. זה שונה מהותית מצלם עיצוב פנים שמצלם פנים של דירה, אין שם שום אלמנטים/דברים שזזים, חוץ מאולי תמונה אחת בטשטוש שעושים עם מעצבת שעוברת, וזה הרבה יותר קל, כי אפשר לשלוט בזה לחזור על זה בלי סוף. בתחנות רכבת, אין צ'אנס שני, אי אפשר לעצור אנשים ולהגיד להם תעברו שוב, תשנו קצב ועוד'- לכן צריך לתפוס ברגע הנכון ומבחינה טכנית זה קשה על הפעם הראשונה.
מאידך, צריך גם הרבה סבלנות, לפעמים לא רוצים אנשים בתמונה, ודווקא באים, אז צריך לחכות לרגע הנכון.
אני שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות להיפגש עם כל האתגרים, שחלקם לא היו לי בצילומים קודמים. מה שכן, הייתי מאוד מוכן, כי יש לי רקע טוב ואני יודע לתפוס מהר את הרגע, להבדיל מצלמי עיצוב פנים, שהם לרוב מאוד איטיים ופדנטיים. אני גם פדנטי, אבל בצילום תחנות רכבת צריך לדעת לשמור על איזון כדי לא להיתקע על תמונה אחת יום שלם ולזוז הלאה. אני לא יודע איך הצלחתי לצלם את תחנת רכבת יצחק נבון תוך יום אחד.
לגבי תנועה כבר קראתם למעלה וראיתם דוגמאות של תנועה. מה עוד יש להציע לתחנות רכבת, הרי שתנועה היא העיקר, זאת דינמיות של תחנות רכבת במהות שלהן, תנועה.
עם זאת, בצילום אדריכלות פנים וגם של חוץ, אפשר לעשות תקריבים רבים, לאלמנטים מעניינים של התחנה, לתפוס טקסטורות ועוד. להלן דוגמאות.
זהו צילום כלפי מעלה, כדי להראות את הזכוכיות והקונסטרוקציה של החלל הגדול בתחנת רכבת, זווית רחבה שמראה גם את ה"עיגול"- האטריום הגדול מבחוץ.
תקריב בצילום אדריכלות על מעבר מתחנת רכבת לרציפים. התאורה מאירה את הציורים שיש בתוך המעבר.
אפשר להראות גם את הצבעוניות של פנים של תחנה וזה מה שעשיתי כאן.
כמו כן, בצילום עיצוב פנים, כמו עם התחנה הזאת, עשיתי תקריבים אל אלמנטים שונים, בעיקר על פינות ישיבה בתחנה.
אמנם לא הייתי בתפקיד של צלם עיצוב פנים, אבל אפשר להגדיר את צילומי פנים של תחנות כצילום אדריכלות פנים, כיוון שזה מבנה ציבורי גדול המיועד לציבור, ויש רק אלמנטים של עיצוב פנים בתוך התחנות כשהעיקר הוא הקונסטרוקציה של המבנה, הצורות שלו מבחוץ, כל מיני מעברים וההקשר לסביבה.
בצילום אדריכלות חוץ של תחנה, אפשר לעשות חשיפה ארוכה יחד עם חצי תקריב, ככה זה נראה.
תנועה שממש צמודה לתחנת רכבת, כל זרימת מכוניות קוראת על הגשר שלצידו באמצע ממוקמת התחנה.
אפשר לתפוס תבנית מסוימת של שמש או אלמנט ויזואלי יצירתי אחר כמו דרגנוע.
מה שיפה בתמונה הזאת זה שהתבנית של הציורי הזכוכית, נופלת עם הצבע שלה דרך הזכוכית מצד ימין על הדרגנוע.
תקריב על טקסטורה של תבנית הזכוכית באחד המעברים של דרגנוע.
תקריבים על אלמנטים שונים בצילום פנים של תחנת רכבת.
במקרה של צילום תחנות רכבת דורש מצלם אדריכלות לשלוט גם בצילום עיצוב פנים. יש צלמי עיצוב פנים שמתמחים רק בצילום פנים ולא מצלמים אדריכלות. כמו כן, יש מספר צלמים שמצלמים אדריכלות חוץ ומתמים בה טוב. יש מעט צלמים שמשלבים בין השניים. לדעתי השילוב הזה נותן יתרון לאדריכל או מעצב פנים, כי הידע והניסיון הטכני לצלם בשני המצבים תורם למזמין.
תקריב על המעבר לדרגנוע לכיוון אחד הרציפים בתחנת רכבת.
זאת תמונת סילואט, או צילום מופשט של התחנה והסביבה שלה.
להלן תמונה שמדגישה את הצורה האליפטית של הדרגנוע.
הקונטרסטים מצד שמאל והעננים מאוד תורמים בעיניים לתמונה הכללית. אם רואים הכל בבהירות תקינה, התמונה יכולה להיות פחות מעניינת.
כמובן שחשוב לתפוס תמונות טובות כלליות גם באור יום וגם בשקיעה, של אותו המבנה ואפילו מאותה הזווית, זה אלף ב', כל השאר זה בונוס.
אם יש איזשהו ריהוט פנימי, או אלמנטים של עץ/ברזל, חשוב להראות גם אותם. במקרה של תחנת ראשל"ץ, יש שם פינת ישיבה שמשולבת עם ספרייה קטנה.
אפשר לנצל את שעות השקיעה כדי להדגיש אלמנט זה או אחר. למשל בזמן שכל הנוסעים חלפו במעבר לכיוון היציאה מהתחנה, ניצלתי הזדמנות זאת כדי להראות איך השמש מייצרת צל צבעוני על הקרקע בנוסף לתנועת האנשים.
זמן שקיעה בתחנת רכבת עם הרכבת שנוסעת עם העננים שמייצרים דרמה.
ניצול זמן שקיעה בתחנת רכבת.
על עריכה של תמונות אדריכלות ועיצוב פנים אפשר לכתוב ארוכות. אני אתן כמה נקודות בודדות אך מאוד מעניינות.
התמונה הזאת נראית אולי כשגרתית אבל כדי לעשות אותה דרש סבלנות רבה וגם ידע חזק בעריכה.
העניין הוא שזאת תחנה שבה נהגי המוניות עומדים על אדום לבן, בשגרה, קשה לעשות עם זה משהו. הם חוסמים את כל החלק התחנות של התחנה. אז איך זה שאצלי רואים אותו. זהו טריק ישן, אפשר להגיד שהוא בא מצילום מוצרים, כי יש שם שיטה מאוד נהוגה שנקראת composite. היו לי שניות בודדות, כדי לצלם הרבה מאוד פריימים שונים, בין מעברי המוניות. כלומר יש מונית אחת שזהה, ויש חלון של שנייה עד מספר שניות, עד שמכונית אחרת תופסת את מקומה, ועד אז אפשר לתפוס את החלק הנקי, שאותו רואים. הבעייתיות של תמונה זאת היא שגם מצד שני יש מכוניות(כלומר מהצד שלי, שגם הן חוסמות כמעט באופן קבוע את הצד השני) ולכן, כדי לתפוס כל מושלם, אין רגע כזה במהלך כל היום, ולכן צריך להיות מאוד סבלני, לתפוס הרבה פריימים, בלי שהמצלמה זזה מילימטר, כדי לחבר אח"כ את כל החשיפות. במקרה הזה עם כל החשיפות, עדיין הייתי צריך לעשות השלמות ידניות, תמונה שלקח המון זמן לסיים אותה.
בצילום פנים של תחנות רכבת, כמו שהזכרתי יש בעיה לא פשוטה עם זה שהתאורה בחוץ ובפנים שונה, בחוץ מאוד בהיר, ובפנים "כהה" למצלמה.
לפעמים, כדי לא לשבור את התמונה ולא להפוך אותה למלאכותית, הייתי משאיר את החוץ שרוף, כשבפועל, אפשר היה לראות את כל העננים והשמיים הכחולים בחוץ. זהו האתגר של שילוב של אנשים בתנועה, בזמן חשיפה מאוד מדויק, ושילוב של חשיפות שונות כדי לקבל את החשיפה המאוזנת.
זאת תמונה של לקראת שקיעה, זה אתגר לקבל פנים וחוץ בצורה מאוזנת מבחינת בהירות וזה קורה בסוף רק לכ 10 דקות שאחרי השקיעה, כשתאורת פנים מאוזנת עם תאורה טבעית כמו בתמונה הבאה.
האתגרים השונים האחרים שקיימים בעריכת תמונות של תחנות רכבת הם הורדת עמודי חשמל וכבלים, הורדת אנשים, זבל ופחים, דברים שעדיף לא לראות אותם בתמונה של מבנה אדריכלי.
בחלק מהתמונות מתחנה בירושלים הורדתי פחים, הורדתי זבל, טשטשתי אנשים, הורתי אנשים, עשיתי תיקוני פרספקטיבה, כדי שכל הקווים יהיו ישרים, טיפלתי בצבע, בבהירות מאוזנת ומה לא.
בתמונה אחרונה בקלות הורדתי מספר אנשים, אבל אי אפשר להוריד את כולם ולעשות את ה"שטח" סטרילי ללא אנשים. במקרה של תחנות רכבת, חובה להראות את האנשים, אחרת מהו היעוד של התחנות. זה מבנה ציבורי מעניין, שללא אנשים בתמונה לא יראה אמיתי, לכן בכל התמונות היו משולבים אנשים, בצורה כזאת שהם לא תופסים חלק גדול מהפריים, אלא ממרחק. הוספת אנשים גם נותנת לכם הבנה של גודל המבנה, כמו בתמונה האחרונה, כלומר לפי היחס בין גודל בן אדם לבין המבנה הציבורי, קל להבין את הממדים.
אני מקווה שנהניתם לקרוא את הכתבה שלי, השתדלתי להיות מדויק ולפרט כמה שניתן. בכבוד רב, צלם אדריכלות ועיצוב פנים, מקס דופלי.